Skip to content


למה לשמור מצוות אף על פי שזה קשה – תופתאו לדעת

התורה, המצוות ומלכות שמים – בלשון חכמינו ז’ל, כל אחד מהווה עול. עול תורה וכדומה. זאת אומרת שחז’ל היו מודעים לקשיים – קשה לשאת עול תורה, זה נכון. אבל… יש בעולים הללו גם שמחה ונחת.

יש שמחת תורה, אושר קיום המצוות ועשיית מעשים טובים, שמחת בית השואבה. אנחנו אומרים תמיד – “נתראה בשמחות.” מהן שמחות? ברית מילה, בר/בת מצווה, חופה וקידושין. כל אלו הם אירועים אשר מהותם היא קיום מצווה. בדומה לכך, בפסח, שבועות וסוכות – החגים אשר בם כל בני ישראל עולים לירושלים – אנחנו מוצים שירושלים היא מחברת ביננו. חז’ל אמרו שזאת העיר אשר בה כולנו חברים. כמדומני שהמקור לזה הוא הפסוק “כעיר שחוברה לה יחדיו.

פסוק ממשלי – פתגמי חוכמה שחיבר שלמה המלך ע’ה – מתאר לנו ש”כל דרכיה [של תורה] דרכי נועם.” איך ייתכן הדבר? הרי אמרנו שקיום המצוות מהווה עול! הדבר דומה להורה שטורח למען ילדיו. בטירחה זאת יש שמחה מפני שנותן ההורה לאחד אהוב עליו. וכך עובדים את ד’ באהבה – יש טירחה ולכן כינו את הדבר ‘עול’, אבל יש גם מושג הנתינה לאחד שאיכפת לנו ממנו – אהבה. וכמו בדוגמת ההורה, הנתינה הזאת מענגת וגורמת לשמחת הנותן

רייאה להסבר על משמאות האהבה: אהבה שורשה “ה-ב” (לפי שיטת הדקדוק שמקבלת שורשים של שתו אותיות בלבד), כמו במשפט של רחל אמנו ליעקב אבינו בפרשת ויצא- “הב לי בנים”. ומכאן אנחנו מבינים שמשמאות האהבה היא נתינה.

קיבלנו את הכל מד’, וילדיו אנחנו – הוא אבינו שבשמים. לכן אנו נמצאים כפויי טובה ושואלים את עצמנו כיצד נחזיר לו על כל הטוב שהיטיב אתנו. מה אפשר לתת לעשיר אשר יש לו הכל? כמו שאומר השיר, “ומה אשיב לך? והכל שלך? לך שמים אף ארץ לך”. ניתן לו את בקשותיו – קיום תורתו.

מכאן תשובה למי שיצרו הרע – כלומר דחפו לתאבות שונות – מושכו מדרכי נועם למסלול אחר. וודאי לא יתאצל אותו אדם כשילדיו מבקשים לחם, לכן על אחת כמה וכמה כשבוראו, אביו שבשמים אשר נתן לו הכל, ידרוש ממנו דבר. אפילו בלי צווי, הכרת הטוב ומינימום דרך ארץ – שהרי דרך ארץ קדמה לתורה – קוראים לו לקיים את דרישות ד’ יתברך.

מכאן גם הסבר (נוסף) למה אי אפשר שהיהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית הן צודקות או מוצדקות. שתי השיטות הללו מבטלות מצוות ואומרים לאדם – עשה לפי רצונך. זאת כפיות טובה בסיסית. ונוסף על כך, למדו אותנו חז’ל (בפרקי אבות אולי? לא זוכר את המקור כעת) – עשה רצונו כרצונך

עצה אחרונה למי שקשה לו עם קיום המצוות. לימוד תורה יקל עליכם כי מי שלא יודע את ההלכה מוצא את עצמו מסופק והנטייה הישרה תהיה להחמיר (במקרה שאינו יודע אם הספק הוא בהלכה מן התורה או תוספת שתיקנו חכמינו ז’ל). ובכך, חוסר הידע גורם להכבת העול. לעומת זאת, מי שילמד את ההלכות ידע בדיוק מה מותר ויוכל להקל את העול.

לסיכום…

כן, קשה לשמור את התורה ואת המצוות וזה דורש ממנו מעמץ רב. אבל מצד שני, יש תענוג בדבר, ושמחה ואושר. המקור לצדדים החיוביים, הרגשיים הללו הוא בנתינה. בזאת מתבטעת אהבתנו לבורא והכרתנו בטוב שעשה לנו ושהוא עושה לנו מיום ליום

יש לשמוח ולעבדו לא רק מיראה, אלא גם (ובעדיפות) מאהבה והכרת הטוב. רצוננו לפעמים להתבטל מהמצוות ומהתורה אבל נדע שזה מצד יצרנו הרע (וכן התפשטה הרפורמה והקונסרבטיזם אשר מבטלים מצוות כאילו שהיה ביד אנשים מהשורה להשיב את צו המלך).

שאלה אחרונה נשאלת בנושא – איך אפשר להתחיל מאפס לקיים את המצוות – הן מרובות ודקדוקיהן עות יותר במספר! תשובה .אמרו בפרקי אבות בפרק ב רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה… לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. במילים אחרות, לפי פירושו של הרב מברטנורה: חיינו בעולם הזה קצרים ואפילו מי שרצה אינו צפוי שהוא ישלים את כל המצוות — אבל זאת לא אומרת שמותר להיבטל ולהגיד, “בסדר אני לא צריך לעשות את המצוות כי מכל מקום לא צפוי שאעשה אותן כולן.” אלא תתחיל בדבר אחד ותקפיד לעשותו לחודש ימים, כדי שיהפוך להרגל. אז תוסיף לקיים הלכה נוספת, לחודש וכן הלאה.

!נלמד ונשמח… ונתראה בשמחות

Posted in Judaism.


0 Responses

Stay in touch with the conversation, subscribe to the RSS feed for comments on this post.



Some HTML is OK

or, reply to this post via trackback.